אגרת פרשת תצווה

הבגד- עושה את האדם.

בתמונה: אפוד התפילות של אנדי ארנוביץ' (2009)- קראו על היצירה הזו שהוא מדפי גניזה ירושלמים.

גלות- בלפור חקק

סָבִי הָיוּ לו בִּגְדֵי כְּהֻנָּה שְקוּפִים

וְרָקְמָה לוֹ אִמּוֹ בְּדַש הַכֻּתּונֶת

הַתְּכֻלָה פַסֵי זָהָב יָפִים

וְחָקְקָה לו אֶת שְמו בְּעונֶג

בְּאותִיות שֶל כֶּסֶף, אור מְזֻקָק.

סַבָּא שֶלִּי. מוֹרָד בֶּן רְפָאֵל חַקָק.

וְעָלָה סָבִי כְּאַבְרָהָם מֵאוּר

מֵאוֹתָה אֶרֶץ עַל פִּי אותו דִבּוּר.

עָלה עָלָה אֶל אוֹתָה אַדְמַת מוֹלֶדֶת

וְלא הָיְתָה

לוֹ עוֹד הַכֻּתּוֹנֶת הַנֶחְמֶדֶת.

ואָבְדָה לוֹ שְׂרָרָתוֹ

וְאָבַל נגַה פָּנָיו

וְנִשְחַת הַכֶּסֶף

וְנִשְחַט הַזָּהָב.

וּבַשְוָקִים רָכַל סָבִי מָכַר אֶת אוֹצְרוֹתָיו

בְּגָדִים בָּלִים, מַרְכּולֶת אַכְזָב

לְשוֹנוֹ כְּבֵדָה, נָבִיא נֶעֱזָב.

סַבָּא שֶלִּי מֶלֶךְ עָצוּב.

נוֹלַד בְּבִגְדֵי מֶשִי וְרִקְמָה, בִּגְדֵי חֲמוּדוֹת.

וְכַאֲשֶר גָלָה אֶל אֶרֶץ

נִשְחֲתוּ בְּגָדָיו, נִשְחָת הוֹדוֹ.

רַק בְּמוֹתוֹ הִלְבִּישוּהוּ תַּכְרִיךְ כַּעֲטֶרֶת

טַלִּית שֶקִּבֵּל מֵאָבִיו טַלִּית יְרֻשָה

חֲקוּקָה תכֵלֶת אותִיּות שֶל קְדֻשָּה.

וְלְאוֹרֶךְ הַטַּלִּית דִמִּיתִי לִרְאוֹת

פַּסֵּי זָהָב יָפִים. אוֹר מְזֻקָּק.

סַבָּא שֶלִּי. מוּרָד בֶּן רְפָאֵל חַקָּק.

[מתוך "ואז בקץ היוחסין", 1987]

פרשתנו עוסקת רובה ככולה בבגדי הכהונה ואלו מהווים השראה ליצירה יהודית מגוונת, שתי דוגמאות מובאות כאן למעלה.

במסכת סנהדרין בגמרא נכתב על הכהנים: " בזמן שבגדיהם עליהם – כהונתם עליהם, אין בבגדיהם עליהם – אין כהונתם עליהם, וזרים " (פ"ג:)- לכהנים לא מספיקים השייכות הגנטית בשביל לגשת למלאכת המשכן, בלי בגדי הכהונה- הם זרים. מוחלטים (ואנחנו מכירים את הביטוי "אש זרה" בהקשר של המשכן ואת האמירה המפורשת "והזר הקרב מות יומת"). כמה דפים אח"כ באותה המסכת נכתב "רחמנא ליבא בעי"= הקב"ה רוצה את הלב (ק"ו:) . אם הקב"ה את הלב, מה איכפת לו מהבגדים? בפתיחת הפרשה מתוארים תופרי הבגדים בביטוי הנפלא: " חַכְמֵי לֵב " (כ"ח, ג'). אז מה בין הפנים לחוץ? ומה בין הבגד ללב? בגדי הכהונה הם דוגמא לכך שבגדים אינם רק כיסוי, אלא בהכרח הם גם גילוי והבגד מבטא את המקום שבו נמצא הלב, זה יכול גם לעזור ללב להיות היכן שרוצים שיהיה. מעניין לראות בקשר שהמילה "תפארת" מופיעה בגד ראשון בפרשה שלנו: "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" (כ"ח, ב' ) . לתפלה: " התפילה היא משמשת במקום הקורבן, שכן ראוי שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפלה, כמו שהיו לכהנים בגדי כהונה מיוחדים "

השבוע צפוי להתקיים אירוע מאד חשוב, חגיגה לדמוקרטיה: הבחירות למדינה . נבחר ציבור הוא סוג של מנהיגות, לכבוד הכבוד הזה אני רוצה לדבר גם על מנהיגות.

על השאלה מי האדם שמנהיג את בני ישראל במדבר נהוג לענות 'משה', והנה הפרשה שלנו היא הפרשה היחידה בכל שלושת החומשים של המדבר: שמות-ויקרא-במדבר ששמו של משה לא מוזכר בה. ברור שאזכור של משה הוא משום שהפרשה פותחת בפנייה למשה: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (כ"ז, כ') מבלי לכוון את שמו כמה פסוקים אח"כ שוב: "וְאַתָּה קְרֵב אֶת אַחָרָ… (כ"ח, א') ואני בוחרת להתייחס כאן לפירוש שהדבר נעשה כדי לפנות למקום למנהיגות של אהרון, למנהיגות של הכהן וננסה ללמוד על מנהיגות דווקא מבגדי הכהן.

הפרשה מפרטת על שמונת הבגדים של הכהן הגדול וכיצד הם נלבשים.

החתם סופר נוסף לכך שלכהן הגדול יש שני אבני שוהם שעליהם כותבים את שמות שבטי ישראל, הם מחוברים לאפוד על פיו של הכהן: "וְשַׂתָּ אֶת שְׁתֵּי עַל כִּתְפֹּד אַבְנֵי זִכָּנַיִן לִכְנָשִׁי. מוֹתָם לִפְנֵי ה' עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן. ( כ"ח, י"ב). החתם סופר מסביר שהכהן, כשליח הציבור, נושא על כתפיו את שבטי ישראל: " משא כל העם על כתפיו. כל מחסורם עליו. כמאן דטעין אכתפיה דמיה (=כמי שנושא על כתפו הם נראה)". כלומר, מנהיג, בהקשר הזה- הכהן הגדול, חייב להרגיש כאילו העם על כתפיו. ומנהיג שהכתפיים שלו זקופות מדי, שהגאווה שלו גבוהה מדי, מעלה חשד שאין לו משא. כבד על הכתפיים, אלא הפוך.

ועוד יש לומר בקשר הזה שהפרשה שלנו עומדת על המתחם שבין רוממותם של מנהיגים גדולים על אנושיותם. האדמו"ר מאיז'ביצה , המי השילוח, עומד על הסדר של אזכור הבגדים: בין בגדי הכהן הגדול מוזכר תכשיט בנקודה הגבוהה ביותר בגוף: "וְעָשִׂיתָ צִיץ זָהָב טָהוֹר וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם, "כֹּה חֹתָם" (כ"ה)" ו)- על מצח הכהן יושב הציץ, עליו כתוב שם ה' בפירוש. והציץ הזה מייצג את תפקידו המרומם של הכהן הגדול- "…וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל וּלְמַתְּנַת קָדְשֵׁיהוּ תָּמִים. ִפְנֵי ה" (פס' ל"ח). אבל מיד אח"כ התורה מורה על לבישת הכותונת והמכנסיים, כבגדי כהונה: "וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָּד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה מִמָּתְנַיִם וְעַד יְרֵכַיִם יִהְיוּ" (והפס' מ"ב). ץ למכנסיים נועד להעביר מסר ברור אדם שכל צריך להקפיד ולשמור על עצמו ואין אדם שפטור מהחובה להקפיד על השמירה ונטילת האחריות האישית: " זה הוא לימוד שאפילו הנפש היקר מאוד שהוא מבורר בשורש, מכל מקום, צריך מצדדיו תמיד שמירה וזה " – גם הכהן הגדול, ואני מוסיף, ובוודאי. נבחר ציבור, צריך לשמור, כי כל אדם, מתמודד עם יצרים. ההתמודדות קיימת אצל כולם, תמיד. השבוע נצא לבחור את הבחירה הציבורי שלנו לעיר . יש לנו שלטון עצמי וצבא עצמאי ואסור לקבל את זה כמובן מאליו. לכן חובה עלינו לקיים את הפעולה הפשוטה של ​​לקיחת גורלנו בידינו. כל יום אבל לפחות בימי בחירות.

ואם לא רוצים סתם להצביע אז אפשר להעמיק בקריאת מצעים גם ובפוליטית רחבה יותר…