אגרת פרשת בא תשפ"ד

כמו במכת חושך / ליטל מרום

כּמוֹ בַמַכּת חֹשֶׁך

במצַרִים

בַבת אַחת

אֵפָלֻה מחֶלֶטת

אפשָָׁר הָיַה מָּמשׁ

לַמשֵּׁשׁ חֹשֶׁך

לְראוֹת חֹשֶׁך

לַגַעַת בחֹשֶׁך

לָהִרַיח חֹשֶׁך

לְנשׁם חֹשֶׁך

לִהשְַּׁתֵּגַעֵ מרֹב חֹשֶׁך

כַכה עְכשָׁו אִני

עם האוֹר.

קהילה יקרה

עוד מעט יצאו ישראל ממצרים, עוד מעט ניתן יהיה להשתגע מרוב אור של חירות. פרשתנו מחלקת את עשר מכות מצרים, אחר ששבע מכות ניתנו בפרשת וארא ושלוש המכות האחרונות ינחתו על מצרים בפרשתנו. אלא, שבשונה ממה שראינו בפרשת וארא, שם קדמה לכל מכה הוראה מפורשת לה ובעומדו לפני פרעה יכל היה משה לדעת מראש מה אותה מכה שתכה במצרים, מתחילה פרשת בא באופן אחר ומרתק:

וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה כִּֽי־אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת־לִבּוֹ֙ וְאֶת־לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּֽוֹ׃ וּלְמַ֡עַן תְּסַפֵּר֩ בְּאׇזְנֵ֨י בִנְךָ֜ וּבֶן־בִּנְךָ֗ אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר הִתְעַלַּ֙לְתִּי֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶת־אֹתֹתַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בָ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּי־אֲנִ֥י ה".

משה איננו יודע מה צריך הוא לדבר עם פרעה ונדמה כי חשיבות המפגש בינו לבין מלך מצרים היא בעמידה זה מול זה, כמי שמייצגים שני עולמות שונים שאין להם דרך להיפגש לעולם. הקב"ה הכביד לבו של פרעה, לא היתה מכה שספג שעוררה בו רגש תשובה, ועתה נעמד משה למולו, ערב המכה השביעית ומבלי מילים מתרחשת שם סצנה שיש לתת עליה את הדעת. ארשה לעצמי להציע, כי מה שמתחולל שם, בבית פרעה הוא מפגש ענקים בין שתי תרבויות, האחת עתיקה ובעלת מבנים יוצאי דופן של ציווליזציה והשנייה בראשיתה, נעה ונדה בין סוכות ומדבר. האחת, מנציחה עצמה בתבן ולבנים והשנייה ברוח ובשפה.

בספרו: "עץ החיים ועץ הדעת – שיחות עם התורה" כותב אבי ז"ל, מיכאל רוזנק, כי חינוך משמעו להיות מצוי בשיח מתמיד ותפקידו של המחנך ליצור בעבור תלמידיו את האווירה המייצרת את הדיאלוג. אבי, שתורת ישראל הייתה נר לרגליו ואת חייו הקדיש לברור טיב היחסים בין תורה ומודרנה, הדגיש כי להתחנך כיהודי משמעו להיכנס אל שיחה גדולה, ארוכת שנים, עמוקה מים המציעה כר נרחב של מקורות, דמויות מופת וסיפורי אמונה. הוא הציע לראות אותה כפרי מפגש של האדם עם המציאות שבאה מולו, כשבכל מפגש מעין זה מפרש האדם את שרואות עיניו.

אבי אהב לדבר על אותנטיות ורלוונטיות בחינוך, מושגים המבקשים להורות חשיבותם של הקנון היהודי וגדולתם של המקורות הקדומים לצד חשיבותה של הרלוונטיות, הממשיכה לקדש את המקורות ורואה בהם את מי שמעצבים דרכי הקורא בהן. אך מה יעשו עם אותם שאינם מרגישים שותפים? כיצד עלינו, כמחנכים, לנהוג עם מי שרואה עצמו זר לסיפור שמספרים בתוך המשפחה וכיצד נעורר את מי שנדמה שהוא איננו מבין כלל את המדובר והשפה והספרות של 'השיחה הגדולה' ממנו והלאה? האם יש לנו דרך להציע חינוך אמוני מחייב בעולם רווי שפות?

הצעתו של אבי היא לחנך תוך מחוות יד גדולה המכניסה את האדם אל קהילתו סביב התרחשות מסוימת. "אם דבר לא מתרחש אין לאן להיכנס". ההתרחשות בליל הסדר היא מקור השראה לכך. החכם בחוכמתו יבקש חכמה ושעשוע גם אצל האחרים – על כן יש לשדלו להישאר. הרשע תר אחר אותנטיות ואינו מקבל את הדיאלוג עם הקב"ה כמובן מאליו – אותו יש לשדל על ידי זה שנוציא אותו החוצה, להתגעגע אל מה שהיה שם בפנים. שאינו יודע לשאול הוא כמתגבר טיפוסי, ליל הסדר פשוט לא מעניין אותו, מעולם לא עסק בעניינים יהודיים וזה גם לא ממש אכפת לו, כמה חשוב יהיה לפתוח לו, לעורר אותו מתנומה ולבקשו להסיר את השמיכה ולמצוא לו מקום ליד השולחן. והתם? הוא אולי אותו הילד שתמיד יאמר לנו: "הבנתי", אחר שנתאר בפניו איזה עניין או שנסביר לו איזה דבר. ואולם, הבנתו את הסברנו לא תעניק לו את השינוי הנפשי המתבקש מהסבר זה. זהו הילד שאין להניח לו להתחבא מאחורי הבנתו הראשונה ולטפח אצלו זיקות חדשות לבקרים.

באופן זה, כך נדמה, יש להבין את הפסוקים הפותחים את פרשתנו. בא אל פרעה, הצג לו תורת חיים אחרת. זכור את המעמד לפניו כדי שתהיה מסוגל לספר אותו אחר משך אלפי דורות. בנך חייב לשמוע זאת ממך, בנו חייב לשמוע זאת אחר כך. מבלי להיכנס לשיחה הגדולה, ואין זה משנה מה טיבו של אותו ילד, לא תוכל עוד לעמוד תרבות הרוח, לא תוכל עוד לבא ולהציג אלטרנטיבה לחיים שמחוץ. לפני שיבואו שלוש המכות הבאות, צריכה להיות בהירות מול החושך והצגת חיים בעלי משמעות למכת הבכורות.

את כל ברי החינוך, היודעים לשאול ושאינם, המבקשים למרוד ואלו המקבלים הכל בסוג של עיוורון תם, צריך לקשור אל השיחה של ליל הסדר. את כולם יש להוליך בתוך נבכי הפרדס של הסיפור היהודי. מרגע שאפשרנו להם למצוא את מקומם, מי על דרך ההלל, מי על דרך הסיפור, מי על דרך השירה ומי על דרך משחקי החידה יצרנו אצלם את הזיקה אל הקהילה. ברגע שהטמענו בתוכם, כי יבוא יום והם יובילו את הסיפור, יספרו אותו לילדיהם אחריהם, כפי שהם עצמם הבינו אותו בילדותם וכפי שהם מבינים אותו היום – נכרוך אותם אל ספרותם, אחר שיצרנו להם שפה.

צוות, הורים, תלמידות אהובות -מוגשת לכם אגרת חינוך נרחבת משבוע שהרבינו בו הצעה לעולם של שיחה, אור המגרש מהחושך, מפגש פנים אל פנים.

שתהיה שבת של גאולה.