תפילה\ אברהם חלפי
אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מִילִּים מֵהֶן נוֹלֶדֶת תְּפִילָּה.
כָּל הַמִּילִּים אָבְדוּ בְּקוֹלִי וְהָיוּ כְּאִלְּמוֹת אֲפֵלָה.
אַךְ עֲדַיִן רוֹאוֹת עֵינַי זוֹהַר עֵינָיו שֶל יֶלֶד.
וְעוֹד רוֹאוֹת עֵינַי כּוֹכָב אֵין דוֹמֶה לוֹ בַּזֹּהַר.
וְאִמָּהוֹת דְּאוּגוֹת-פָּנִים נוֹהֲגוֹת אֶל הָאוֹר יַלְדֵיהֶן הַקְּטָנִּים.
מַה יִהְיֶה עֲלֵיהֶם? מַה יִהְיֶה?
שִמְעוּ שִׂמְחָתָם הַנּוֹשֶמֶת כְּאָבִיב,
שֶנִּדְמֶה כִּי לֹא יַחֲלוֹף עַד עוֹלָם.
כָּרוֹעַ אֶכְרַע לִפְנֵי דְּמוּת אֱלֹהִים
אַף אִם מֵעֵינַי נֶעְלָם.
אַל-נָא תָּרַע לַתְּמִימִים,
הֵם אֵינָם יוֹדְעִים מַדּוּעַ בָּרָק פּוֹגֵעַ בְּעֵץ הַנּוֹשֵׂא אֶת פִּרְיוֹ לְתֻמּוֹ.
אַל-נָא תָּרַע לַתְּמִימִים.
הֵם אֵינָם יוֹדְעִים מַדּוּעַ אָדָם מְחַלֵּל אֶת צַלְמוֹ.
אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מִילִּים מֵהֶן נוֹלֶדֶת תְּפִילָּה.
כָּל הַמִּילִּים אָבְדוּ בְּקוֹלִי וְהָיוּ כְּאִלְּמוֹת אֲפֵלָה.
(מתוך הקובץ "כאלמונים בגשם", הוצאת "הקיבוץ המאוחד
קהילה אהובה
"אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו: אֶת הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. וַיּוֹלֶד נֹחַ, שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם, אֶת חָם וְאֶת-יָפֶת. וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס".
אני מעלעלת באגרות אחרונות ששלחנו אליכם, נעה ואנוכי, מראשית תחילת שנת הלימודים והלב מתקשה להכיל עוצמת התהום בין מה שהיה ומה שישנו כעת. קמנו אל יום שמחת התורה ועד ערב חגרה תורה שק ואנו היינו נבוכים, המומים וכואבים. חיפשנו מילים, מהרנו להשוות למלחמת יום הכיפורים, הזכרנו פרעות קישנב וככל שבאו ועמדנו עלינו העדויות, מסרבות להרפות ותופסות, לופתות את הלב, הבנו כי חווינו משך יום ארוך ובלתי נגמר מאורעות שואה. דרום אדום החשיך בעדינו וקולות מלחמה מהדהדים..
כָּל הַמִּילִּים אָבְדוּ בְּקוֹלִי וְהָיוּ כְּאִלְּמוֹת אֲפֵלָה. זה שבועיים כמעט אני מוצאת שקולי בשתיקה בגלות מכבידה וקשה. נדרכתי לעשייה, להתעסקות, לשמירה על נפש בני ביתי ותלמידותיי אך אלו הסתירו צער והלמות לב שאין לה מוצא. באין מילים פניתי לתפילות, לא כחלפי אני, יודעת אני מהיכן הן באות וכאשת אמונה חיפשתי אחיזה בין הבראשית למבול, בין יצירת האדם ליצירת היצר, בין ים ויבשה.
ידועה הדרשה על המילים : 'נח איש צדיק היה בדורותיו', המבקשת לעמוד מקרוב על טיבו הצדקני של נח. והרי, אם צדיק הוא יאמר מיד, שהיה צדיק אך אם רק בדורותיו, דור חמס וגזל, דור נורא וצמא דם , מה צדיקות יש בו בנח?
הרב מרדכי אליהו, בתארו את צדיקותו מבחין ראשונה בין נח לבניו ומזכיר דבר המדרש, שרואה בבניו של נח צעירים בני 100 שנים, שאין עוונם עדיין מיוחס להם, אשר על כן נכנסים הם אל התיבה שלמים. אביהם, כך הרב אליהו, יכל היה להיכנס אל התיבה גם בזקנתו שהיה צדיק בדורו ולא דמה לו איש. ו עם זאת, שאלת צדיקותו בעינה עומדת וכבר שואל על כך המדרש בתנחומא (ו')
מהו "בדורותיו"? יש דורשין לשבח ויש דורשין לגנאי. צדיק בדורותיו ולא בדורות אחרים. משל למה הדבר דומה? אם יתן אדם סלע של כסף בתוך סלעים של נחושת, אותה של כסף נראית נאה. כך היה נח: נראה צדיק בדור המבול. יש דורשין אותו לשבח. כיצד? משל לחבית של אפרסמון, שהייתה נתונה בקבר, והיה ריחה טוב, אילו היתה בבית על אחת כמה וכמה.
רש"י (ו’ י”ד) אף הוא מברר טיבו של נח ונדמה שעובדת בניית התיבה והכניסה של נח אליה מעוררת בו איזו אי נחת שצריך להסביר.
"עשה לך תבה: הרבה ריוח והצלה לפניו ולמה הטריחו בבנין זה? כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ שנה ושואלין אותו מה זאת לך, והוא אומר להם עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם אולי ישובו".
בניית התיבה, כך רש"י, היא עדות לתהליך ארוך שנים של מי שנצטווה לעורר את ההמונים לשוב בתשובה. מידי יום בונה נח את תיבתו, לא כמי שמחפש דרך להימלט מאסונם של כלל קהילתו אלא כמי שבמעשיו מבקש לעורר בהם הכרה באסון העתיד להתרחש עליהם, באם לא ישובו בתשובה. הוא בונה, הם לועגים. הוא בשלו והם בשלם – נח איש צדיק היה בדורותיו האיומים. בעוד שבוע נזכיר את אברם, את מי שהתורה מזהה כהולך לפני האלוהים, בניגוד לנח ההולך עם האלוהים. המדרש ידגיש מיד, כי יש שהולך ומאיר לקב"ה את הדרך ויש, כנח, ההולך עם האלוהים כאב המוציא את בנו מן הבוץ ומוליך אותו יד ביד החוצה.
בימים אלו אני מחכה להתהלך עם האלוהים. להיות מוצאת החוצה מביצת החמס, הזוועה, הטרור והמלחמה אך בה בשעה ברור לי ואינני מוכנה להרפות מתקווה, כי נח מהווה מודל ליכולת האדם להתנתק מרע הסובב אותו, לנוע בתוך ארבעים אמות של בנייה, התכנסות למקום של צדק, אורך רוח לטעות ולתהות בתוך מים סוערים עד שתבוא יונה ותשב במקום שיש בו חיים. צדיקותו של נח היא אולי בראייה למרחוק ובידיעה שטוב צפון מלווה תפילותיו. אנו נדרשים לזה בעת כזו. ייתכן שעמנו נמצא בתעלת הולדתו המחודשת ובתוך כאבי הציר והצרה אנו משייטים במים של רחם ומוכרחים להיברא מחדש מתוך כוחות הרוח שנראו כאן בשבועיים האחרונים. לא אלמן ישראל, לא לבדו. כוחות נפשה של האומה נראים כעת בכל מקום, כאור גאולה מתחדשת, כברית וכקשת בענן.
מְבֻקָש מָקוֹם שָקֵט עָלָיו תוּנַח הַנֶפֶש.
לְכַמָה רְגָעִים בִּלְבַד.
מְבֻקָש מָקוֹם שֶיְשַמֵש מִדְרָךְ לְכַף הָרֶגֶל.
לְכַמָה רְגָעִים בִּלְבַד.
מְבֻקָש עָצִיץ, עָלֶה, גִבְעוֹל, אוֹ שִיחַ, שֶלֹּא יָקוּם
וְיִתְקַפֵל כּשֶהִיא תָבוֹא. לְכַמָה רְגָעִים בִּלְבַד.
מְבֻקָש דִבּור אֶחָד, נָקִי, נָעִים וְחַם שֶיְשַמֵש סַפְסָל
מִקְלָט, לְמִישֶהִי, קְרוֹבָה שֶלִי, יַלְדָה-יוֹנָה, נַפְשִי שֶלִי
אַשר יָצאָה מִן הַתֵבָה, לכַמָה רְגָעִים, בִּשְעוֹת הַבֹּקֶר,
ולֹא מָצאָה מְאָז מָנוֹח לרַגְלָה.
אדמיאל קוסמן
צריך להתעקש למקום עליו תונח הנפש. להתעקש על דיבור נקי, נעים וחם
לבקש מקלט, ספסל עבור כל אדם שצלם אלוהים בו.
להיות צדיק במקום שאין.
