ֶ
פרשת חיי שרה נפרדת מהאם הגדולה ומיד ממלאה את החלל המיותם בדמותה
המופלאה של רבקה אמנו. על השידוך מצווה אליעזר, עבדו הזקן של אברהם, שנשלח
לדרכו תחת שבועה, שלא לקחת מבנות הכנעני אשר הוא יושב בקרבו. אשר על כן
נשלח העבד אל ארצו ומולדתו של אברהם ונדרש להביא ליצחק רק מאותו המקום,
מחוץ לגבולות ארץ כנען. המפרשים חלוקים, האם ציווי זה מנחה את העבד לבוא
ספציפית לביתו ולמשפחתו של אברהם או שמא מרמז רק על החובה להגיע אל אותה
עיר גדולה ממנה יצא שנים רבות לפני כן. נדמה, כי העובדה שאליעזר מציב תנאי,
ת.
ֹ
על כך שאברהם אינו מבקש אותו להגיע ישירות לבית לבן קרובו אלא למצוא נערה
מהאזור כולו, אלמלא כן לא היה צריך אליעזר להעמיד את הקב“ה בניסיון ולבקשו
עזרתו על ידי תנאי. ואכן, הנה הוא מתנה את תנאו וטרם כילה לדבר – והנה רבקה.
כניסת השבת
17:30
התורה מעשירה אותנו בכל הטוב שמרעיפה רבקה על העבד ועל גמליו. את כדה
הכבד ממים היא מטה שוב ושוב, ממהרת אל השוקת וממלאה אותו עד שספינות
המדבר הגדולות שותות לרוויה אחר מסען הארוך. בכל אותו הזמן שותק אליעזר:
חנן פורת, דמות החמ“ד שלנו השנה, שואל על הפסוק מדוע השתהה והחריש
אליעזר? מה לכאורה היה חסר לו אחר שראה שבקשתו מעם ה‘ התמלאה אחת לאחת?
מדוע הוא נראה כמתבלט? רש“י מסביר, שהיה משתהה ומשתומם ומתבהל ולא ידע
אם בת משפחת אברהם היא, שהרי הגיעה משום מקום ולא היה קרוב דווקא לביתו
של לבן, בן משפחת אברהם. הספורנו, שברור לו מלכתחילה שהעבד לא עבר דרך
בית לבן עצמו אלא היה על פתח מולדתו של אדונו משיב:
משתאה- משתומם על רוב הזריזות לעשות חסד:
מחריש – ולא אמר לה אל תטרחי כל כך כמו שהיה ראוי בחק המוסר..
אם לא- ושיהיה כל זה לתקות איזה שכר
על פי ספורנו, שותק אליעזר על מנת לראות מה מידת החסד של רבקה. אין כאן
בחינת מהו החסד של רבקה אלא האם בכלל מדובר בחסד. יודע היה שאפשר היה לה
לרבקה לפשוט את ידה ולבקש את שכרה ולכן שתק, בחן האם מדובר בחסד של
אמת. וכך הוא. או אז הוא מבין שנמצאה הנערה, זו שתהיה מותאמת במידותיה לבית
אברהם ושרה. רבקה תנדוד לכנען, גם היא בציווי פנימי לצאת את ביתה ומולדתה
ותמלא בגופה ובאישיותה את האוהל הריק, תביא מתנותיה שנגנזו עם מות שרה.