תצוגת נגישותשתף
אגרת תצווה- זכור תשפ"ה
בין שמיעה לראייה – בגדי כהן גדול
והפעם, דברי תורה נפלאים של רבנית פורים שלנו, בת אל צדוק מכיתה י"ב.
כמה התרגשנו
קראו ותהנו
אלך בדרכן של המנהלות שולי ונעה ואביא גם אני פרשנות של הרב זקס
פרשת תצווה עוסקת בבגדי הכהונה, ומשיחת אהרון ובניו לכהונה. בגדי הכהונה, המכונים גם כן כ'בגדי הקודש' נראים כסותרים את האמונה היהודית. העולם היהודי עוסק בעיקר בשמיעה ופחות בראיה והתבוננות. אפשר לראות זאת בעת קריאת שמע כאשר אנו מכסים את עיננו. השמיעה היא האלמנט המוביל בעולם היהודי.
הרב זקס מסביר את דברים אלו. אלוקים ברא את הטבע, שאותו אפשר לראות ולהתפעל ממנו, אך את הבורא עצמו אי אפשר לראות, או כפי שכתוב בתהילים "כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ, יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה; מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ" (ח, ד-ה). הטבע הוא מלאכת ה' ולא הבורא עצמו. לעומת זאת, אפשר לשמוע את הבורא, תוכן התגלותו היא בעיקר במילים. דוגמה מובהקת לכך היא בהר סיני ששומעים את קול ה'.
בשונה מהתפיסה היהודית שראינו עד כה, המשכן ובהמשך גם בית המקדש, הם מבנים פיזיים ומפוארים שבהם הראיה היא אלמנט בולט ומרכזי. בגדי הכהנים המופיעים בפרשה הם עוד דוגמא לכך. עולה השאלה איך ייתכן שהמקומות הקדושים ובגדי הקודש עוסקים קודם בחיצוניות ובראיה בניגוד לציון של הרב זקס, שהאמונה היהודית עוסקת בעיקר בשמיעה ולא בראיה.
המילה בגד באה בעברית מלשון המילה בגידה. ניתן לראות את הבגד כמוטיב בסיפורי התנ"ך, ובעיקר בבראשית, הבגד מופיע לרוב בסיפורי בגידה או מרמה. כבר לאחר החטא הראשון, אדם וחווה הכינו לעצמם בגד מעלי תאנה. עוד דוגמא, יעקב מתחפש לעשיו ומשתמש בבגדיו כדי לרמות את אביו ולקבל את הברכה. בנוסף, גם אחי יוסף השתמשו בכתונת הפסים שלו, כדי לרמות את אביהם, יעקב, שיוסף מת. דברים אלו מחזקים את השאלה, איך ייתכן שהתורה עוסקת בנראות ובחיצוניות, מאין באה התעסקות זו.
עוד יותר, התורה מצווה את הכהנים ללבוש את אותם בגדי קודש כחלק מתפקידם. גם עניין זה מנוגד לדרכי התורה, לרוב התורה מתמקדת באדם עצמו ולא בתפקידו . לדג' לנביאים אין מדים. בנוסף על כך, בפרשה זו מופיעה לראשונה טעם לבגדי הכהונה בתור הביטוי "לכבוד ולתפארת". המילה כבוד נאמרה רק בהקשר של הקב"ה בלבד, וכעת סגולה זו נחלקת עם הכהנים. המילה תפארת לא הופיעה בכלל בתורה, וכעת היא נאמרת לראשונה. המילה תפארת מביאה איתה חידוש נוסף לעולם התורה, המילה מבטאת יופי ויזואלי, אם תרצו יופי דקורטיבי, סוג יופי שלא נתקלנו בו לפני, יצירת דברים יפים למראה.
ושוב אנו חוזרות לשאלה שלנו בנוגע לסתירה של המשכן והמקדש שמתעסקים בראיה בניגוד לעולם היהודי שמאמין בשמיעה. התשובה לשאלה זאת מתקשרת לחטא העגל. בעקבות החטא אפשר להבין שלעם ישראל קשה להאמין באל שאינו נראה, אל שניתן לתקשר אתו רק דרך הנביאים, אל שנמצא רק באירועים יוצא דופן כמו ניסים ולא בחיי היום יום. מה שיוצר מצב שקשה לדבוק באל שרחוק מאתנו במראית עין.
המקדש, המשכן, ובגדי הכהנים הם פתרון לקושי של ישראל שהתגלה בחטא העגל . מתוך הקושי נוצרה ההבנה שבני ישראל צריכים דבר מוחשי וויזואלי שיעזור להם בעבודת ה'. המשכן בא להוכיח לישראל את נוכחתו של הקב"ה, תוך כדי שהוא מסמל את הרגש ואהבה לעבודת ה' ואת יראת ה' שמבוטאת ע"י הוויזואליות של המשכן. הכהנים ששירתו במשכן ואחר כך במקדש עשו זאת מתוך תוקף מחויבות לתפקיד. מתוך כבוד למשכן והדברים הקדושים בתוכו, לכוהנים נקבע הלבוש המפואר כך שיבוא לידי ביטוי צמד המילים 'לכבוד ולתפארת' מבטאים גם יראה כלפי ה'.
כממתק לשבת ברצוני להוסיף חוויה אישית שלי לנושא. אני נמצאת במגמת ארץ ישראל וארכיאולוגיה ובאחד הסיורים ביקרנו בקריה הלאומית לארכיאולוגיה, שם החוקרים חשפו בפנינו פעמון זהב שנמצא בחפירות של עיר דוד. לטענתם הפעמון היה חלק ממעילו של הכהן הגדול, וככה כל פעם שהיה הולך צלצלו הפעמונים שעל חליפתו והודיעו על הגעתו.
