אגרת פרשת וארא

תצוגת נגישותשתף

אגרת וארא תשפ"ה

בְּיָדְךָ הַדָּבָר

בֹּא / בלה שור

בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה

וְאָמַרְתִּי לוֹ

שַׁלְּחֵנִי מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת

הוּא הִסְתַּכֵּל בִּי

עָנָה לִי בְּקֹשִׁי

מָה רְצוֹנְךָ מִמֶּנִּי

בְּיָדְךָ הַדָּבָר

לַעֲשׂוֹתוֹ

קהילה יקרה

פרשתנו ממשיכה ומתארת מכות מצרים הניחתות משמים ומשמיעה זעקת ישראל הנאנחים את גלותם הארוכה וממררת החיים. משה טרם יצא מגלות השפתיים שלו ועדיין הוא כואב ערלות דיבורו ופרעה, הוא ממשיך ומקשה את ליבו. אלא שלא רק הוא עושה זאת, גם הקב"ה מכביד לבבו ומקשהו, לא פחות מ – 20 פעמים לאורך פרשות הגלות:

"אַתָּה תְדַבֵּר אֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל־פַּרְעֹה וְשִׁלַּח אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ (ג) וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת־לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת־אֹתֹתַי וְאֶת־מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ וְלֹא־יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה וְנָתַתִּי אֶת־יָדִי בְּמִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת־צִבְאֹתַי אֶת־עַמִּי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים" (שמות ז')

סוגיית הבחירה החופשית , שלכאורה ניטלת כאן מפרעה ומופרת על ידי הקב"ה הטרידה מנוחתם של פרשנים, שהרי מושג הבחירה החופשית מרכזי כל כך בתורת ישראל. וכבר כתב האבן עזרא על הפסוק: 'יש לשאול אם השם הקשה את לבו מה פשעו ומה חטאתו. והתשובה כי השם נתן החכמה לאדם ונטע בלבו שכל לקבל כח עליון להוסיף על טובתו. או לחסר מרעתו'. תשובתו של רש"י מבקשת לטעון, כי פרעה איבד את חופש הבחירה בחמש המכות האחרונות כעונש על סרבנותו בחמש המכות הראשונות, שהייתה ברצונו החופשי, וכך רש"י: "ואני אקשה" – מאחר שהרשיע והתריס כנגדי וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות עבדי אלילים לתת לב שלם לשוב טוב לי שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי ותכירו את גבורותי וכן מדתו של הקב"ה מביא פורענות על האומות עו"א כדי שישמעו ישראל וייראו ואף על פי כן בחמש מכות הראשונות לא נאמר ויחזק ה' את לב פרעה אלא ויחזק לב פרעה'.

ומחדשת עמדתו של ספורנו, כפי שמסבירה הרב זקס, שחיזוק הלב של פרעה אינו שלילת חופש הבחירה, אלא להפך: המכות היו עלולות לגרום לפרעה לשחרר את בני ישראל באונס, כמי שכפאו שד, בלחצם של עבדיו ובני עמו, ובניגוד לבחירתו החופשית. חיזוק הלב אפשר לו לעשות כרצונו החופשי.

בין כך או אחרת, מרגשת השתדלותם של פרשננו להסביר עניין שהוא מהותי כל כך ביסוד היהדות, דבר שמנוגד מהותית לרוחות העידן המודרני, שהתעקשו לראות בבחירה החופשית טעות נפוצה. הרב זקס, בשיחתו על הבחירה החופשית בפרשתנו מזכיר כמה מן הדוברים המרכזיים שערערו על מושג הבחירה. כך מרקס שטען, כי ההיסטוריה היא מראה למשחק בין כוחות כלכליים, או כפרויד שטען שאנו פועלים על פי דחפים לא מודעים. מחקרים חדשים של תורת המח, כך מזכיר הרב זקס, מוכיחים, כי האדם אינו בוחר ולו לרגע אחד את בחירתו היות ומוחו מקבל החלטות תלויות חיבורים ניורולוגיים כמה שניות קודם לכן. אמרו מעתה, לא עוד צלם אלוהים אנחנו אלא אלגוריתמים בעלי גוף..

באופן זה ממשיך הרב זקס ומסביר את התנהגותו של פרעה. מלך פרעוני זה הוכיח בהתנהלותו קשת העורף את מה שהצליח המדע להסביר אלפי שנים אחר כך, והיא, 'שחזרות על דפוסי התנהגות מחזקות אותם: ככל שאנו חוזרים על התנהגות מסוימת, כך נעטף אותו נתיב הולכה עצבית במוחנו ..וההתנהגות נעשית אינסטינקטיבית ומיידית יותר. לכן, ככל שדפוס פעולה נעשה הרגל קבע, כך קשה יותר להשתחרר ממנו. כדי להשתחרר נדרש מאתנו לרכוש הרגלים חדשים; לא רק להתגבר פעם אחת על ההרגל, אלא גם להתמיד בכך. מחקרים מן העת האחרונה מדברים על מינימום של 66 ימים הנדרש לרכישת הרגל חדש'.

אצל פרעה, לאורך חמש המכות הראשונות, התגבש דפוס תגובה קבוע שהפך להרגל וכבר אי אפשר היה לו להשתחרר ממנו, לא מבחינה ניורולוגית, לא מבחינה פיזיולוגית וכן גם לא מבחינה פוליטית, כי הרי, איך ישנה מעמדתו כעת כשכל עמו כבר מכיר את דפוס ההתנהגות שלו? על ידי שהתקבעה עמדתו סרה ממנו הבחירה החופשית. ההרגל נעשה לתסמין שאין להשתחרר ממנו ונמצא שהפך פרעה לעבד המציאות שלו עצמו. פרשת השבוע, מסביר הרב זקס, כמו מדע המח בן זמננו, מספרים את אותו הסיפור: 'החופש אינו נתון ואינו מוחלט. אנחנו צריכים לעבוד בשבילו. אנחנו רוכשים אותו לאט, בשלבים, ועלולים לאבד אותו – כמו שקרה לפרעה'.

כפתרון לעבדות זו מציע הרב זקס, כרעיון משנה חיים, את הטקסים הדתיים, שביצועם החוזר ונשנה יוצר נתיבים עצביים חדשים והתנהגויות מהירות-תגובה חדשות. 'נדרש גם לשמור מרחק מה מהתרבות הסובבת, כדי שלא ניסחף אחר אופנות ושיגעונות חברתיים הנראים עכשיו משחררים אך בדיעבד מתגלים כהרסניים. נדרש מערך מנטלי שיגרום לנו לעצור לרגע לפני שאנו עושים מעשים של ממש ולשאול: "האם רצוי לעשות זאת? האם מותר? מהם כללי ההתנהגות שעליי להביא בחשבון?". ויש צורך, לבסוף, בנראטיב זהותי מוטמע, כזה שיאפשר לנו לשאול את עצמנו לפני מעשה: "האם המעשה הזה הולם את מי שהנני? את מה שאני מאמין בו? את מה שאני מייצג?"

הורים יקרים

השבוע סגרנו מחצית ראשונה לשנה זו. בדרשתי לבנותיכם הנפלאות בקשתי מהן לתת את הדעת לבחירתן החופשית מידי יום. לבחון בליבן, מה הפך להרגל שיש בו מהגלות ומה נדרש על מנת להשתחרר מכבליה. ישראל שבמצרים זעקו מעבודה קשה, אך עם יציאתם מארץ משעבדת, שבו והתגעגעו אל סירי הבשר, שלא היו להם אלא במחשבתם ההוזה. 40 שנה יצטרכו לסובב במדבר על מנת לפרוק מעצמם ההרגל והביטחון במה שהכירו קודם לכן וחשבוהו כבחירי. כאותם אסירים כבולים במערת הצלליות של אפלטון יאלצו להיפרד מאור האש ולהכיר באורה של השמש, שהיא אמת ומה שהיה קודם לכן נכפה עליהם ללא הכרה. היהדות, בלשונו של הרב זקס, היא 'אימון מתמיד בכוח רצון ובבקרת דחפים. כיום, כשאנו מתחילים להבין את גמישותו של המוח, אנו יודעים משהו על הביולוגיה שמאחורי היכולת שלנו להתגבר על הרגלים רעים ועל התמכרויות. שמירת השבת, לדוגמה, יכולה לשחרר אותנו ואת ילדינו מההתמכרות לסמארטפונים ומכל הכרוך בה. הדת שראשון חגיה, פסח, עניינו חופש לאומי, נותנת לנו במצוותיה את הכישורים הנדרשים לכינון חופש אישי'. ובפשטות יש לשאול עצמנו מידי יום:

מָה רְצוֹנְךָ מִמֶּנִּי

בְּיָדְךָ הַדָּבָר

לַעֲשׂוֹתוֹ

שבת של גאולה לאחינו ואחיותינו הנתונים בשביה ובצער. ובעזרת ה' נזכה לראות את כולם בביתם, מי למנוחת עולמים ומי לחיים, בארץ.