"…'אולם ראשית, כמה דברי וידוי אישיים. ברוב עונות הסתיו, עת שקוראים את פרשת וישלח אני מוטרד בגלל הבטחת יעקב לעשו בפגישתם על גבולה של ארץ ישראל. יעקב אומר שיבוא עם עשו להר שעיר, אף שאין לו שום כוונה לקיים זאת. בניסיונו להגן על יושרו של יעקב, מוסיף רש"י חטא על פשע כשהוא כותב: 'ואימתי ילך? בימי המשיח, שנאמר: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, והיתה לה' המלוכה'(עובדיה כ"א) לא רק שיעקב לא ילך לבקר את עשו, למרות הבטחותיו, אלא שהוא גם ישפוט אותו. בניסיונו להסביר את מימושה של הבטחת יעקב לעשו, הוא הופך אותה לאיום!
כיצד עלינו להבין זאת? האם כך ראוי שיתנהג איש מופת, אבי האומה?"
(עץ החיים ועץ הדעת, שיחות עם התורה, אבי מורי ז"ל מיכאל רוזנק)
תמונת הסולם – דוד גרשטיין
קהילה אהובה
לפני כשבוע, בפתיחת דרשת השבוע שנתנה נעה לבנות, היא שאלה אותן את שאלתו של הרב יונתן זקס לפרשת תולדות: 'מדוע יעקב ולא עשו'? מדוע נבחרו יצחק ולא ישמעאל, יעקב ולא עשו, להמשיך ולבנות את האומה העברית ואלו תכונות אופי הביאו לידי כך שהם הפכו לבחירים על פני אחיהם הבכורים. שאלה זו פתחה את דרשתי היום, לפרשת ויצא והתחדדה עוד לנוכח העובדה שיעקב, המתואר כאיש תם יושב אוהלים, הינו למעשה בעל המרמה המובהקת שמציגה לפנינו תורת ישראל. תורה אמיצה זו אינה בוחלת בתיאור ואינה מסתירה מאתנו מאומה וכשהיא מתארת מעשה מרמת גנבת הבכורה, כמו גם מעשה מרמת לבן וצאנו המנוקד, מראה גם מידה כנגד מידה שספג יעקב המרמה, עת מרמות אותו בנות לבן בשליחות אביהן, שהתמימות ממנו והלאה.
ברם, כדרכה של התורה, היא מציעה סיפור מסע תהליכי, שמביא את יעקב להתקלף אט אט מאוהלו החם ומחיק אמו יודעת הסוד האלוהי שבחר בבנה זה על פני האחר והוא הולך ומגלה כוחותיו, מתוודע לאלוהיו שבדרך. כפי שעשה סבו, הוא עוזב את כל אשר לו ויוצא אל הדרך.
וכשיוצאים, נפגעים:.
'וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה: {יא} וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא'
נדמיין לנגד עינינו את יעקב, מפוחד ומאוים, שברירי וללא מחסה. משיכת האבנים ככר לראשו מעידה על פחדיו הגדולים ויפה מפרש רש"י: "עֲשָׂאָן כְּמִין מַרְזֵב סָבִיב לְרֹאשׁוֹ, שֶׁיָּרֵא מִפְּנֵי חַיּוֹת רָעוֹת". במציאות זו וודאי חש עצמו עזוב ובודד וכל שרצה, באותה עת, היה להניח ראשו ולישון. הרב זקס משתהה ברגע זה ונזכר באחת מן ההגדרות התאולוגיות המפורסמות, משמו של הרב סולוביצ'יק במסתו 'איש האמונה הבודד'. סולוביצ'יק מגדיר שם שני סוגי 'אדם', על פי תיאור בריאתו בפרק א' ובפרק ב' ומתאר את מערכת היחסים הסבוכה ביניהם. האחד הוא 'איש האמונה', האדם המכיר בבוראו וכופף עצמו אליו והשני 'איש ההדר' המודרני שתמיד הוא מציב מראה ל'איש האמונה', שאינו יכול אלא גם להזדהות עמו. אדם מאמין, כך סבור הרב סולובייצ'יק, הוא אדם בודד. אדם מאמין בן התקופה המודרנית הוא אדם בודד במיוחד הרואה את הנחיל האנושי בהתפתחותו ובהתרחקותו מהקודש, הם מעבר אחד והוא מעבר שני ובהתערותו אתם הוא מרגיש זרותו התמידית. כך, הרב זקס, יעקב אבינו שברח ושם פעמיו לחרן. הוא יודע היטב את מי הוא עתיד לפגוש שם, הוא מבין ממי ברח ובתווך הזה חש כי הוא לבדו מצוי בעולם שאיננו מבין דיו. בשלב זה מתגלה לו ציור חלומו:
'וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ: {יג} וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ: {יד} וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ: {טו} וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ: {טז} וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי'.
דברים נפלאים התפרשו על סולם זה, כמו שהיו עולים ויורדים בו שרי אומות העולם שעתידים לעלות ולמלוך על ישראל ולרדת מעל בימת ההיסטוריה, נשכחים ועלומים. יפה בעיני העובדה, שסולם זה ראשו בשמים אך ראשיתו על קרקע מוצקה. מוטב לו לאדם לצאת אל הדרך כשהוא חולם אך צריך שתהיה לו האדמה לשוב אליה, להיאחז בה כשנדרש, להיזכר מהיכן בא. נקודת המוצא מאפשרת את מעוף העיניים לראות למעלה ולהבחין בדמותו של האלוהים הניצב למראשות הסולם. יעקב, כך הרב זקס, אינו פוגש את הקב"ה בבתי תפילה או באוהל אלא דווקא בדרכים. וכשהוא פוגש אותו, לא מתוך הזמנה למפגש אלא דווקא בצורה אקראית ביותר, בהפתעת 'הפגיעה במקום', מתוך חלום והוא עצמו – 'ואנוכי לא ידעתי'. 'זוהי מורשתו של יעקב, שגילה כי אדם יכול למצוא את אלוקים לא רק כשהוא רועה את צאנו בשלווה או מצטרף לתפילה במקדש או בבית הכנסת, אלא גם מתוך סכנה, הרחק מהבית, לכוד בין הפטיש לסדן'. הכרתו של יעקב במציאות האלוהית והבנתו שהיא עומדת לימינו ומחזיקה בידו בכל עת ובכל 'מקום' משנה את האיש שאין לו כלום, גם לא סמרטוטים להניח עליהם את ראשו. דמות יעקב המרמה מתוך הצורך למרוד ולהתנהל כבודד שנדרש לתחבולות מתעדנת עת הוא נאבק 'באיש' ויכול לו, עת הוא חוצה את מחנהו ורואה ששלום להם, עת הוא אוחז בחלום ההבטחה על הסולם ומבין שהניצב למעלה הוא הניצב בדרכים, במפני הדרך ובמסע החיים שהוא הולך בו. ומסכם הרב זקס את הפרשה במילים הבאות:
'זו מתנתו של יעקב; זהו הרעיון משנה־החיים שלו: שממעמקים אפשר להגיע לפסגות. המשברים העמוקים בחיינו מתגלים לפעמים כזמנים שאנו פוגשים בהם את העמוקות שבאמיתות ורוכשים את הגדולות שבנקודות החוזק שלנו'.
שבת שלום!
