קהילה יקרה
לפני כשנה עמדתי עמכם בבוקר תפילה לפני צאתנו ליום הכיפורים וסיפרתי לכם אודות המלחמה ששינתה את פני החברה הישראלית לפני למעלה מחמישים שנה. שתפתי אתכם בזיכרון ילדותי, בהיותי בת שלוש, עת עמדתי עם אמי במטבח כשנשמעו האזעקות מקצה לקצה. אמי ירדה איתי אל המקלט, שם כבר התקבצו משפחות הבניין וכגגנת בעברה, ידעה אמי מיד לאסוף את הילדים ולהרגיע את רוחם בסיפורו של יונה הבורח בספינה מיפו.
בסיום דבריי אליכן, נפרדנו לשלום ואיחלנו זו לזו ברכת שנה טובה וגמר טוב.
במוצאי יום הכיפורים של שנת תשפ"ד, אחר שסיימנו לבנות את הסוכה נפניתי לקורא מעט מחדשות החג שיצא וקראתי בלב נשבר על מה שהיה אותו יום קדוש בתל אביב. החדשות התמלאו תיאורים בעניינה של התפילה הנפרדת בכיכר העיר בתל אביב , דבר שעורר זעם ומהומות ומנע את המשכה של התפילה. לא ידעתי את נפשי, הפער בין חווית בניית הסוכה, כמעשה ראשון של מצווה אחר יום הכיפורים ושנאת החינם שפשטה בקהילתנו הרחבה לא אפשרה לי לנשום ובצר לי רשמתי כמה מילים בפיד שלי:
"הלילה האהוב עלי בשנה. מלווה שירת פיוטים וניגונים וממלא את הלב במילים: "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'".
אין לי משהו חכם לומר על מה שהיה בתל אביב, רק כאב חודר עצמות משאיר אותי תשושה אל מול חוף הסליחה. הפכנו קשים ונוראים ואנו מוסרים בידי אויבינו, באשר הם, את מיטב התחמושת.
ופרוש עלינו סוכת שלומך ותן שלום בארץ".
לא העלתי על דעתי מה עתיד להתרחש כמה ימים אחר כך.
ואולי דווקא כן וחרדתי עד מוות.
כמה ימים אחר כך, בבוקר שמחת תורה נשמעו שוב אזעקות. התעוררנו כולנו למה שיהיה אות פתיחה למלחמה הגדולה והקשה שידענו עד כה. שמחת החג הפכה ליום מספד ובאחת מצאנו עצמנו נלחמים בבני חושך, מתפללים גם היום לגילוי אור גנוז שימגר כל חלקת אימה וחשכה.
קהילה יקרה,
השנה לא נקרא בשבת זו את פרשת 'זאת הברכה' ולא נסיים בקריאת חזק חזק ונתחזק. שבת שבתון תביא עמה את קריאותיה המרגשות ואת ספר דברים נסיים שוב, בע"ה בשמחת תורה.
ברשותכם כמה מילים על אחד מהמעמדות המכוננים והמרגשים בתורה. עוד מעט ייאסף משה אל עמיו, וכמה רגעים קודם לכן יאלץ לוותר על חלומו הגדול להיכנס בשער הארץ. הנה הוא עומד על מפתן דלתה של הארץ אך אליה לא יוכל לגשת, הוא יבקש, הוא יתחנן, כך על פי המדרש, אך יענה בסירובו הגדול של האלוהים: 'אל תוסף דבר אלי'.
נעה ואני ביקשנו השנה לדרוש בפרשת השבוע מתוך ספרו של הרב יונתן זקס 'רעיונות משני חיים' ובהתייחסותו של הרב זקס למעמד זה הוא מבליט עניין המתח בין שמים לארץ. "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ. יש שמים ויש ארץ והם אינם זהים". מסביר הרב זקס ומתאר כיצד לאורך שנות היסטוריה ביקשו תרבויות לטשטש את הקו שבין האנושי לאלוהי. כך דרך משל, התרבות היוונית והמצרית ייחסה לגדולי בני האדם תכונות אליליות והמצרים האמינו שמלכיהם הפרעונים מצטרפים אחר מותם לאלים. במקביל התנהלה תנועה הפוכה במיתוס, כך גם במדע. במחזהו של שייקספיר, 'המלך ליר, יאמר גלוסטר:"כמו זבוב בידי פרחח אנחנו לאלים, והם הורגים אותנו סתם כשעשוע".
הרב זקס מציג את היהדות כמחאה נגד אלו ואלו. היהדות, כך זקס, נמנעת מהטשטוש על ידי כך שקובעת קו בין הרשויות. "כשאלוהים הוא אלוהים, בני אדם יכולים להיות בני אדם. תחילה עלינו להבדיל – ואז אפשר לשאוף לקשר, זו דרכה של היהדות".
מעפר אנחנו ולעפר נשוב, אך מרגע בו זורק בנו האלוהים נשמה, צלם ממנו אנו הננו.
סירובו של הקב"ה להכניס את משה אל ארץ ישראל, ביום בו מראה לו אותה מנבו הגבוהה, מבקש להבהיר את המתח בין הרשויות ולמעשה מלמד אותנו, כי לכל אחד יש ירדן שלא יעבור, ארץ מובטחת שלא יגיע אליה. אנחנו בני תמותה , אבל מכאן חשיבות היום יום..
אך מה עלינו לעשות על מנת להתקרב אל הקב"ה, גם מתוך ידיעה, מרגיעה ממש, שאנו עתידות לספוג כישלונות, לחוות קשיים ולא תמיד לזכות לראות מימושה של השליחות שלנו?
לשאלה זו מצאתי תשובה מרגשת בתיאור זיכרונות ילדותו של הרב סולוביצ'יק:
"מדי שנה, בהגיע ערב ראש השנה, הייתה ניכרת על פני המלמד החב"די שלי שמחה גדולה והתרגשות בלתי רגילה. פעם, כשביקש לשתף אותנו – ילדי החיידר – בתחושותיו, אמר כך: היודעים אתם מה יהיה מחר בלילה? מחר יהיה ליל ההכתרה. מחר יונח שוב הכתר על ראשו של הקב"ה! ויודעים אתם מי הוא המניח את הכתר על ראשו? יענק'ל החייט ובֶּרל הסנדלר". ..משך השנים דרשתי דרשות הרבה, וכתבתי מאמרים ארוכים בנושא ראש השנה. אף אחד מהם לא גרם לי לחוש באמת את תוכנו העמוק של ראש השנה, כפי שעשו לי זאת דבריו של אותו מלמד".
ראש השנה, כמו גם יום הכיפורים דורשים אותנו להמליך את המלך. כל אחת מאתנו יכולה להניח כתר על ראשו, לקרב ארץ אל שמים ולהכריז על מלכותו. עין טובה ולב לראות כל איש, תפילות על אחרים והדבקות באהבת חינם יש בכוחם לשנות ולהשפיע. 'צלילי השנה החדשה: מפתח סובב בחשש' אך יש בכוחו של האדם, אותה הנפש האלוהית המכירה ביכולותיה וחייה עמם בשלום, לעצב מציאות, לחולל נגיעה בכנפי האלוהי ולהזכיר לו תפלתנו לשנה הנכנסת.
בלב מלא תפילה,
מבקשות לברך את כולכם וכל אשר לכם,
בחסד ורחמים, בבריאות ובשלום ובבשורות טובות משפע שמים.
שיהיו ארץ ושמים קרובים זה אצל זה, כטיפות המים שיורדות אל האדמה וקופצות מן הארץ.
גמר חתימה טובה.
