אגרת פרשת שופטים

לְדָוִד ה׳ אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא ה׳ מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד.

בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ.

אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי

אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ.

אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה׳ אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ

שִׁבְתִּי בְּבֵית ה׳ כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה׳ וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ.

כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי.

וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי

וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַה׳.

שְׁמַע ה׳ קוֹלִי אֶקְרָא וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי.

לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת פָּנֶיךָ ה׳ אֲבַקֵּשׁ.

אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ

עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹקֵי יִשְׁעִי.

כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַה׳ יַאַסְפֵנִי.

הוֹרֵנִי ה׳ דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי.

אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי כִּי קָמוּ בִי עֵדֵי שֶׁקֶר וִיפֵחַ חָמָס.

לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ה׳ בְּאֶרֶץ חַיִּים.

קַוֵּה אֶל ה׳ חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה׳.

(תהילים כ"ז)

קהילה יקרה

כמה טוב לשוב אליכם.

הבוקר, יום חמישי, היתה לי הזכות לעמוד מול בנותיכן האהובות ולהציע להן שוב מדברי התורה המתוקים, כמים חיים בעולם של תהפוכות ומשברים. פתחתי בממרא המוכרת (ירושלמי תענית, פרק ב') הדורשת משמו של רבי אלעזר: שלושה דברים מבטלין את הגזירה קשה ואילו הן: תפילה וצדקה ותשובה. ושלושתן בפסוק אחד: "ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו" – זו תפילה, "ויבקשו פני" – זו צדקה, כמה דאת אמר: "אני בצדק אחזה פניך", "וישובו מדרכיהם הרעים" – זו תשובה. אם עשו כן מה כתיב תמן? "ואני אשמע השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם"

תפילה

חודש אלול, לצדה של פרשת שופטים, מאפשרים לנו לזהות בעדינות את התפילה, הצדקה והתשובה, שזורים במזמור הפלאי של דוד המובא לעיל ובפסוקי הפרשה. אנו רחוקות מעט פחות מ – 40 יום מערב יום הכיפורים וכבר יומיים אנו מסיימות את התפילה במילים המחזקות, הדורשות את הקרבה לאלוהים, מכירות בהנהגתו והגנתו, גם במציאות של הסתר. וכמדי שנה ניתנה לנו ההזדמנות לחולל שינויים בחיים שלנו, להפוך את הדין ולהמתיק תקלה שליוותה את חיינו, כך, כפי שעשה משה אחר חטא העגל, כשעלה אל ההר וביקש להיפך מציאות הגזרה על עם ישראל.

צדקה

בין הביטויים היפים והמפורסמים שמופיעים בפרשה הוא הפסוק: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף". כפילות המילה 'צדק' והעובדה שרק לאחריה מופיע הציווי המעניין 'לרדוף' הביאה לפרשנותו המעניינת של האדמו"ר ר' מנחם מנדל מקוצק, כי הצדק בא ללמד שגם רדיפת הצדק צריכה להיות בצדק. לעתים אנו מבקשות לכונן צדק בה בשעה שאנו מעוותות עניין משני לו ופוגעות בדרישה להניח את הצדק בעולם. זאת ועוד, את הצדק, כך הרבי מקוצק, יש צורך לרדוף רדיפה מתמידה, היות ויש בו חמקמקות ולעולם הוא איננו מושג. לעולם הוא מתקיים אך מבקש את נפש האדם לשוב אליו תמידית.

תשובה

פרשתנו מבדילה כמה ערי מקלט, מקומות מוצא לחוטא בשוגג: "שָׁלוֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ בְּתוֹךְ אַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ. תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ וְשִׁלַּשְׁתָּ אֶת גְּבוּל אַרְצְךָ אֲשֶׁר יַנְחִילְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וְהָיָה לָנוּס שָׁמָּה כָּל רֹצֵחַ. וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה וָחָי אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שֹׂונֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁום.

ובקצרה, אדם שהרג אדם אחר בשוגג צריך לברוח לעיר מקלט ושתי סיבותיו עמו. האחת, על מנת להציל אותו מפני גואל דם אפשרי והשנייה, גם אם לא נשקפת לו סכנה, בכדי לעבור תהליך של תשובה בעיר המקלט אליה נמלט. וראו כמה מרגשת היא העובדה שיש על אותו אדם שוגג לצאת את ביתו, ללכת אל ערי מקלט מרוחקים לו ולהתבודד כמי שמתחיל מחדש, קרוב אל קהילות הכהנים והלווים, המאירים לו באור יקרות את מי שהוא עצמו עתיד להיות. ובלשונו של הרב שמואל בורנשטיין, האדמו"ר מסוכטשוב:

"מחמת שחטא בחיים אבדה חיותו, ותקנת ערי מקלט היא שעל כל פנים ישיג חיים חדשים באמצעות הלוויים שמהותם כשמם – דבקים ונלווים לשמים, וכל עבודתם היא בשיר ובדבקות, והוא באשר נטפל אליהם שואב באמצעותם חיים חדשים".

שופטים ושוטרים תתן לך בכל אחד משעריך

על דרך הפשט מבקשת התורה להנחות אותנו לחיים שיש בהם מערכות משפט וצדק, הנהגה ורוח. ובדרש, דרישה להפיכת כל איברי גופנו, לשוטרים ולשופטים של העין והלב, למסננים המנקזים פנימה אל הנפש רק את מה שהנפש מבקשת כשהיא תרה אחר האלוהי.

ערב ג' אלול, יום פטירת הרב הראשי האשכנזי הראשון, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אבקש להביא משמו בספרו 'אורות התשובה' (י"ז, א) הכוונתו המרשימה לימים של תשובה:

כשרוצים באמת לשוב אף על פי שמעוכבים בשביל כמה מניעות .כמו מחמת בלבול דעת או מחמת חלישות כוח .. מכל מקום כיון שרצון לשוב בתשובה הוא אמיץ… אף על פי שאין בידו לסלק את כל המניעות צריכים לקבל את ההארה הזאת של התשובה בתור תוכן המטהר והמקדש עד שלא יזוז מפני העכובים של אי השלמת התשובה… וכשם שזה הוא כלל גדול אצל היחיד, ככה הוא אצל הציבור בכללותו. הארת התשובה ישנה בישראל; התעוררות חפצה של האומה בכללה לשוב אל ארצה, אל מהותה; אל רוחה ואל תכונתה; באמת אור של תשובה יש בה. באמת הדבר מתבטא בברור גמור בבטויה של תורה.’ושבת עד ד אלוהיך’; ‘כי תשוב אל ד אלוהיך’ .’