אגרת פרשת בחוקותי

שתפו:

הציור "כפר כנא" מאת דיויד רוברטס, 1839.

פרשת "בחוקותיי" מתארת ​​את "ברית סיני" ובה הברכות שיבואו על העם והארץ אם נלך בדרך הישרה, ואת הקללות הרבות (חולות, גלות, השמדה) שיתרחשו אם העם לא יתנהג כפי שמצופה ממנו להתנהג בארץ ישראל. הפירוט, של הברכות והקללות, יש בו תיאור של ההיסטוריה היהודית וגם של ההווה שלנו, במציאות התנ"כית שבתוכה אנו חיות היום אני מבקשת לעסוק בכמה מן הברכות דווקא:

באופן ברור חלק מהברכות עוסקות בשפע חומרי ואחד הביטויים המתארים את השפע הוא: "וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ." (כ"ו, י') זו הבטחה לפיה תהיה לעם ישראל ברכה כה בגדול ובתבואה, עד שלא יהיה כבר מקום במחסנים וצריך לפנות למגורים הישנים כדי שיהיה מקום לכל השפע החדש. רבי נחמן מברסלב מסביר, כדרכו, מדובר רק באוצרות גשמיים אלא גם באוצרות רוחניים: הוא מייעץ למי שרוצה להתמלא בידע ובהשגות חדשות, להתפתח, לפנות לחברות ישנות מהמחסן הרוחני שלנו, הלא הוא הנפש זאת, אם אתה מעבירה את התובנות, את הידע והאמונה והשגות שלך לחברים ולאנשים שמסביב – נוצר מקום חדש. ומי כמונו יודעות…..

חוץ מהשפע חומרי מובטח לנו בברית סיני: "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹרֶם" (צְ'כַר). פרשנים רבים מתעכבים על כפילותה של הברכה שכן הפסוק שלפניה מבטיח: "וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם" (פס' ה'). יש עזרא מפרש "ונתתי שלום בארץ – ביניכם" ואז אין כפילות, כלומר: הישיבה לבטח השקט החיצוני, מפני האויבים, אך לא דיפוס, אלא דרושים גם אהבה ואחווה ושלום ורעות בתוך העם.

טוב לשים לב לחיבור בין דבריו של רבי נחמן אומרו של יש עזרא- השלום לא בא על חשבון הדעות השונות. שיח של שלום יכול החלפת רעיונות, ישן מפני חדש ושיח שמבוסס על ההבנה שיש מחשבות ודעות שונות ויש לנו מה להיתרם מהם, הוא בהכרח שיח של שלום.

רש"י, בעקבות חז"ל , ידע שלא די במאכל ומשתה, אפילו לשובע הם, שכן- "אם אין שלום, אין כלום, תלמוד לומר אחר כל זאת 'ונתתי שלום בארץ".

הרב אהרון ליכטנשטיין יכול להבין את דברי רש"י בשלושה דרכים. הבנה אחת אפשרית היא כי השלום שווה כמותית לכל הברכות שקדמו לו. לשפע כלכלי יש ערך מסוים עבור מי שרוצה לחיות את חייו בשלווה, ואם לשלום יש ערך גדול יותר זו משום מה. שהוא מביא אושר והנאה למספר רב יותר של אנשים.

הבנה שנייה אפשרית מניחה שהשלום מצד עצמו אינו עולה על הברכות האחרות. לו ניתנת לנו לבחור בין שלום לרווחה כלכלית. ואולם, שגוג ללא שלום אינו בטוח. השקעות בביטחון, והאפשרויות שכל הרווחה תאבד במלחמה, מעיבים על הברכה שברווחה כלכלית ללא שלום. השלום אינו עולה מצד עצמו על השגשוג, אך שילוב שני המרכיבים עדיף על העדר שניהם. על פי גישה זו, השלום שקול נגד המאכל והמשתה, ושהוא יאפשר את הקיוממם של השניים.

השלישית היא שהשלום שונה מהותית ואיכותית מרווחה כלכלית. בפסוק ה' השגשוג מתואר כמצב שלמות אידאלית, אך רק בתחום הנורמלי של ההוויה האנושית. התורה מציגה את השלמות הפיסית כחלק מההצלחה הכרוכה במערכת הטבעית. בפסוק ו' התורה מתארת ​​את השלום כמצב קיום על-טבעי. רש"י סבור כי סוף הפסוק ("וחרב לא תעבר בארצכם") כולל הבטחה לכך שאפילו צבאות זרים העוברים בדרכם להילחם במקומות אחרים, לא עוברים בארץ ישראל. במילים אחרות, בארץ ישראל לא יהיה אפילו רמז למלחמה. פירוש זה מסביר מדוע הבטחת השלום גדולה אפילו מהה הבטחה שבסוף הפסוק הקודם "וישבתם לבטח בארצכם". בעוד שהפסוק הראשון במצב שבו אין כל מלחמה, פסוק השני לגבי מצבו של שלום והרמוניה.

החשיבות מת במקורות, פעמים רבות ביהדות, וכבר עסקתי בו לא באגרות השבת, ובכל זאת, בהרבה, אנשים נוטים להתעלם מהערך של השלום בדות, ולאור המצב הפוליטי בישראל, חשוב להדגיש כי השלום הוא אידאל נשגב. ובכל זאת, חשוב להעריך לפחות את הערך התיאורטי של השלום, גם אם סבורים אין אפשרות ליישם ערך זה בזמננו.

אני רוצה לסיים עם סיפור שמאד ריגש אותי ומי שסיפרה קשר אותו לפרשתנו: מילים בשימוש ברכות הן: "וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת." (פס' י"ג) ורש"י מפרש אותן: "בקומה זקופה". לצעירות מבינכן אולי קצת קשה לזכור אבל יש אנשים במדינת ישראל שחיים תחת ירי טילים מעזה כבר כמעט 20 שנה וחלקם אפילו יותר. סיון רהב מאיר לפני שנה שנה קודם, בזמן מבצע "שומר חומות", החלו תושבי קיבוץ כשלום שסמוך מאד לרצועת עזה, בפרויקט ושמו "נטיעה על כל נפילה" שילוב נוטעים עצים בבורות כולל נפלו טילים. כך כתבה גאולה תושבת הקיבוץ: "לדעתי יש כמה מסרים בטקס שערכנו: קודם כל, העמקת השורשים שלנו בפיסת האדמה הזו, בקיבוץ מעורב של דתיים וחילוניים, ממש כמה מעזה. אנחנו לא הולכים לשום מקום. צומחים יותר, כידוע שנית, אם הם רוצחים חפירה כזו תתמלא בשתיל עם אדמה זה עיקרון חינוכי לחיים, נסה לנצל לטובה בפועלו.

שֶבע שורות לַזריחה / אמיר אור

וְאַף עַל פִּי כֵן הַחַיִּים, וְאַף עַל פִּי כֵן אַהֲבָה.

רָאֹה עוֹד נִרְאֶה אֶת שַׁעַר הַלֵּב

נִפְקָח אֶל עוֹלָם שֶׁל תִּקְוָה.

בִּשְׁבִילָיו שׁוּב נִפְסַע, עַל יָפְיוֹ נִתְפַּלֵּא.

וְרוּחֵנוּ צְלוּלָה וּשְׁלֵוָה:

רָאֹה עוֹד נִרְאֶה אֶת הַבֹּקֶר עוֹלֶה,

אֶת זְרִיחַת הָאָדָם הַקְּרֵבָה.

(מתוך הספר 'כנפיים', הוצאת הקיבוץ המאוחד)