חצי שנה למלחמת חרבות ברזל.
"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי" (ט', א')- לאחר סיום בניית המשכן, בהמשך שבעת המילואים, משה, מנהל פרויקט המשכן, מלמד את אהרון והכהנים את עבודת המשכן. ואז מגיע היום השמיני, שעל פי המסורת, הוא ראש חודש ניסן . השנה, כמו בכל שנה מעוברת, נקרא את פרשת שמיני ביחד עם פרשת " החֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים" (שמות, י"ב, ב') וביום שלישי נציין את ראש חודש ניסן.
כל ההכנות לחנוכת המשכן מתנקזות ליום השמיני שבו: "קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (המשך פס' א'). יום חנוכת המשכן הוא יום העברת הסמכות על עבודת המשכן ממשה לאהרון ולכהנים. אחרי כמה פסוקים: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ" (פס' ז') ופרשנים רבים שואלים למה משה שוב קורא לאהרון? רש"י בעקבות המכילתא מסביר שאהרון מתבייש לגשת כי לא היה בטוח לגבי מקומו ותפקידו. ה ספורנו מוסיף שאחרי חטא העגל אהרון חושש לקבל את תפקידו. משה, ממשיך רש"י, מבהיר לאהרון: "לכך נבחרת"- זה עדיין שלך, בזכות ולא בחסד. הנהגתו של אהרון מתבטאת בתורה בעיקר בעבודת הקורבנות, אבל לא רק. עם סיום סידור הקורבנות, כותבת התורה: "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת ידו [יָדָיו] אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם" (כ"ב) וגם כאן יש הסכמה בין הפרשנים של הפעם הראשונה שבה אהרון מברך את ברכת הכהנים בספר רק, על אף הנוסח של הברכה. במדבר (שכן ברכת הכהנים ידועה גם בתור "נשיאת כפיים").
מרכזי המוטיב בהנהגתו של אהרון הוא השלום: אהרון מברך בשלום- "… וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם", ולפי המשנה במסכת אבות (א', י"ב) הוא "אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם".
שלום היא מילת יסוד בשפה העברית הדבורה היא ערך מרכזי בעולם היהודי ויש לכך הוכחות למכביר. שלום זו תקווה ותפילה יהודית בסיסית. ובכל זאת, בהקשר היומיומי והפוליטי, למילה שלום בהכרח קונוטציה חיובית. לשאול למה הפאר?
בשבת, כ"ז באדר, ימלאו 45 שנה לחתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים . רבים יסכימו כי מדובר באירוע שהיטיב עם מדינת ישראל ברמה הכלכלית, הבינלאומית והביטחונית, יהיו שיטענו שהוא הבטיח את המשך קיומה של המדינה ושהוא בעל ערך בתחומים. ובכל זאת, אין תאריך רשמי, אין חגיגות של ההסכם ציון לא לומדים אותו וזה לא מקרי.
כשבאים לממש איידאל וחזון, יש פער בין מה שאנחנו מתפללים אליו ומה אנחנו מקוות אליו. להגשמת רעיון תמיד יהיו מחירים.
אהרון הכהן מלמד אותנו שיש לאחוז בשני הדברים: לברך בשלום ולצד זה- לרדוף אחרי השלום.
אהרון הוא מנהיג צנוע, שחולק את המנהיגות (עם אחיו). זהו אותו אהרון שכשמשה קיבל את המנהיגות, אמר עליו הקב"ה: "וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ" (שמות, ד', י"ד) ומיד אחרי ברכת הכהנים של אהרון בפרשתנו, משה ואהרון מברכים את העם יחדיו: "וַיֵּצְאוּ וַיְבָרֲכוּ" (פס' כ"ג). רדיפת השלום אצלו היא חלק מהותי ממנהיגותו, מעולם המעשה שלו.
בחזרה לתאריך, לראש חודש ניסן הבא עלינו לטובה, אזכיר את ברכת האילנות המיוחדת לחודש זה, הנאמרת כשרואים עץ פרי בפריחתו. זו ברכה שחוגגת את הפוטנציאל לפרי, בעוד שהוא עוד לא פרי, אפילו שתמיד ישנה הסכנה שאותו העץ, אותו העלה שעליו אנחנו מברכות, לא יגיע לידי מימוש ולא יבשיל להיות פרי ובכל זאת נאמר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסֵּר בָּעוֹלָמוֹ כְּלוּם,
וּבָרָא בּוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לֵהָנוֹת בָּהֶן בְּנֵי אָדָם.
