אגרת פרשת כי תשא

כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם

ממך עד אלי / חנן בן ארי

אני צב ללא בית / הסרת מעלי קורת גג

דג ללא מים / מחפש אותך ולשווא

מר כמו יין / לכוד כארי בסורג

אב מזיל מים / אני אפילו לא נרטב

ברחתי ממך עד אלי – ולא מצאתי כלום

עומד בפתח הדלת, עוד לא מעז לדפוק.

סתיו בעיניים / אני מתהלך כנווד

על מצחי אות של קין / מחפש אותך ולשווא.

בשדה תוך / אתה מחופש לפשוט עם

בלי גלימה בלי שמיים / אל מסתתר, נעלם.

ברחתי ממך עד אלי – ולא מצאתי כלום

אתה עובר לדלת, מתאמץ לשתוק.

אל תסתר פניך ממני, תקוותי היית,

כי חולת אהבה אני, אל תסתר פניך.

ברחתי ממך עד אלי – ולא מצאתי כלום

עומד בפתח הדלת, עוד לא מעז לדפוק

ברחתי ממך עד אלי ולא מצאתי כלום

שואג בפתח הדלת, אתה יוצא פתאום.

קהילה יקרה

פרשת כי תשא בעיני היא מהממת בפרשות השבוע . ראשיתה במפקד חצי השקל למשכן מחוברת היטב לפסוקים שקדמו לה, המתארים בניית המשכן וכליו. המשכה בתכונות הרוחניות והאומנות של בצלאל בן אורי, האומן על מלאכת המשכן ומיד אחר כך, שמירת השבת, חטא העגל, שבירת הלוחות ממוטטת הלב ולקיחת אוהל מועד מחוץ למחנה ישראל. אותו הזמן בו חוטא ישראל ומתרחק, נזרקת תורה אל הארץ ונזעקת זעת 'מחני נא מספרך אשר כתבת', בין השטין של הפסוקים וכחוט שני שנמתח ונמשך – אנו מתבוננים מערכות מערכות היחסים של הקב"ה עם משה. כי זה יש לדעת, פרשת כי היא מסתירה את הגשמתו של הקב"ה בעולם. פרשתנו מייצרת מחזה כמעט בלתי נתפס, בו עולה ויורד משה מן ההר, מתקרב ומתרחק עם הקב"ה וככל שמתרחק האוהל מחוץ למחנה, כך נרקמת עוד ההתקרבות של משה עם ה' עד דיבור פנים אל פנים כאיש אל רעהו, עד בקשתו המפורשת של משה לראות. פניו של האל ממש ודרישת נשיאת החן, החוזרת בפרשתנו שוב ושוב, ושוב עד לסופה של הפרשה.

"כל הבא לתרגם ולבאר את תוכן הפסוקים י"ב – כ"ג עליושת אל הקודש באימה ובת – יותר מאשר לכל פרשה אחרת מדברי אלוהים חיים. בפסוקים האלה מביאה אותנו התורה עד לגבול יכולת ההכרה האנושית על אודות מהות האל, ובהם היא רומזת. מה שמעבר לגבול הזה, למען נדע כי לא נשיגו בכוח אותה עם ההכרה, שניתנה לנו בחיי חלדנו".

כך, ברשותכם, אנסה לגעת בפסוקי הפרשה, באימה וברת:

וְדִבֶּר ה' אֶל־מֹשֶׁה פָּנִים אֶל־פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל־הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּנְהוֹן וּמִנָּה נֹּעַר לַמַּחֲנֶה. ר מֹשֶׁה אֶל־ה' רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת־הָעָם הַזֶּה וְאַתָּה. לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר-תִּשְׁלַח עִמִּי וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם וְגַם-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי׃ (יג) וְעַתָּה בְּאִם-נָא מָצָאתִי חָנָי. ָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא־חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה׃ (יד) וַיֹּאמַר פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ

ומבאר רש"י עניין זה של דיבור פנים אל פנים מתרגומו של אונקלוס למילה " ודִבֶּר" – "ומִתמלל" , כלומר מְדַבֵּר אל עצמו.

הרב יהודה ליאון אשכנזי, המכונה באהבה גדולה הרב מניטו, בניסיון להרחיק את סכנת ההגשמה של הקב"ה מבקשת להציע את הדיבור האלוף כאמת מוחלטת ששמע משה. כביכול היה הקב"ה ממלמל לעצמו תורתו ומשה זכה לשמוע רגעי כנות אלו להעבירם, מילה במילה לעם המחכה מחוץ לאוהל מועד: 'לפי זה, משמעות הפסוק היא: ה' היה מְדַבֵּר אל עצמו עבור משה, פנים אל פנים, כמו שידבר איש אל רעהו. כשאדם מדבר אל רעהו הוא מדבר כמו אל עצמו, כלומר בכנות מוחלטת . אם כן, הפסוק מדבר על אמת האמת של דבר ה' אל משה, יותר מאשר על סוג של "אינטימיות", שיש בו משום אֲנָשָׁה של ה'…לפי זה, אפשר לקרוא את הפסוק כך: 'ה' אל משה. בכל פעם שאדם מדבר אל רעהו.

שיטה זו, המרחיקה את האנשה היא אפשרי בהחלט בהפסקות של פרשתנו אך אבקש להציג גם אפשרות אחרת, הלוקחת ללב דווקא את הבקשה של משה לפני הקב"ה – הראה נא לי פניך, פניך ממש, כמי שאינו יכול עוד להתחקות אחר ה', ללכת אחריו, לדבר עמו על ההר יש לו צורה מפורשת של פני ה' ונדמה שמספר הפעמים מופיעים המילה 'פנים' בפסוקי הפרשה ממש דורשת זו.

במשלי כ"ז י"ט משורר שלמה המלך: "כמַּיִם הַּפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָא דָּם לָּאָּדָם". ומסביר שם רש"י את כוונתו, 'כמים – הללו הפנים שאתה מראה לתוכן הן מראות לך. כן לב האדם לאדם – חברו, לפי מה שאדם יודע שחברו אוהב כן הוא מראה לו פנים'. בחפשו את פניו של ה' נדמה שמבקש משה לראות את פניו שלו, אולי להבין את מצוקת לבו, מיד אחר שחטאו ישראל בעגל המסכה. עלטה כיסתה את המדבר, האיש משה – לא ידענו מה היה לו. הכל בחינה נעלם גדול ומעיב. מי שאמור להחליף את משה, דמות העגל המוזהבת, מתעטה מסכה, האוהל מתרחק והולך, הקב"ה מצטמצם בנקרת הצור, גם משה עצמו עוטה מסכה כי קרן עור פניו והקשה הדיבור עמו. זו מציאות בעורפלת ומשה, שבזמו שיבר את לוחות הברית מבקשת: וּבַמֶּ֣ה יִוָּדַ֣ע אֵפ֗וֹא כִּֽי-מָצָ֨י חֵ֤ן עֵינ֙יךָ אֲנִ֣י וְעַמֶּ֔ךָ הֲלֻכּוֹת. ֙ינוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמְּךָ מִכׇּ֨ל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה. משה מבקש להיבחר, ​​מבקש שיופלה לטובה גם העם, שרגע אחד קודם לכן כמעט ונמחה מעל פני האדמה בחרון אפו של הקב"ה. מבקש איפא משהה את ההצגה הפקה מידה של ביטחון, כי הפנים הנגלות הן ההארה של הקב"ה. לא במסכה אלא ממש פנים.

אל תסתר פניך ממני, תקוותי היית,

כי חולת אהבה אני, אל תסתר פניך.

אך נדמה שהקב"ה מבקש ללמדנו איזה עניין מופלא והוא, שאם אין הסתרה בין האדם למקום הרי שאין גם גילוי.

אין אפשרות לבנות קשר פנים אל פנים בלי ההסתרה, בלי המבוכה והקושי שהסתרה זו מביאה עמה. קודם יש לעבור ארוך שיש בו הסתר פנים, התחבאות מאחרי מסכות ורק כך, וכך ממשיכה גם פרשנויות, עלייה לרגל, היראות פני ה' שלוש פעמים בשנה 'אג שו בפתח הדלת, אתה יוצא פתאום'.

שנזכה לגילוי, נדמה שמהסתר שבענו די