"אל נא תעבור מעל עבדיך"
בחודש האחרון אני מקפידה למעט להביט, לשמוע ולשוב אל שהיה בקיבוצי עוטף עזה. יכולת קיבולת חדרי הלב שלי קטנטנה, שברירית מאיימת להישבר. ובכל זאת, בבוקר זה ותוך התארגנות לקראת יציאה האזנתי לחדשות ולדיווח בעניין ביזה וגניבות מבתי המפונים, נמלטים כמו גם בבתי המלון בו הם מצויים. ההשערות, שנשמעו וודאיות הפנו אצבע מאשימה אל כמה מחיילי צה"ל שעברו בישובים, כמו גם אל יהודים שנכנסו לחדרי המלון בו שוהים המפונים. לרגע נאלמתי דום, נעתקה נשמתי ורגלי לא יכלו לשאת כובד משקל היגון.
פרשתנו פותחת בימים הספורים אחר שמל אברהם את בני ביתו, את ישמעאל בנו ואת עצמו, כשהוא קרוב אל מאה שנות חייו:
וַיֵּרָא אֵלָיו ה', בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם. ב וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה. ג וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ–אַל-נָא תַעֲבֹר, מֵעַל עַבְדֶּךָ. ד יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ. ה וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם, אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי-עַל-כֵּן עֲבַרְתֶּם, עַל-עַבְדְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ, כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.
הרב מרדכי אליהו ז"ל, כשהוא מורה על דרך הארץ של אברהם בכבדו אורחיו ומבליט עושרה של מצוות ביקור החולים, שביקר הקב"ה את אברהם כשהוא כואב את מילתו מזכיר את מאמרו של רש"י למילים 'כחום היום': הוֹצִיא הַקָבָּ"ה חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ, שֶׁלֹּא לְהַטְרִיחוֹ בְּאוֹרְחִים, וּלְפִי שֶׁרָאָהוּ מִצְטַעֵר שֶׁלֹּא הָיוּ אוֹרְחִים בָּאִים, הֵבִיא הַמַּלְאָכִים עָלָיו בִּדְמוּת אֲנָשִׁים.
הקב"ה, כך הרב אליהו, ביקש להגן על עבדו אברהם מהצורך לארח בימי מחלתו אך ראה בצערו של זה והעמיד לפניו שלושה מלאכים, שלושה אנשים לשרתם. הפסוקים שלפנינו, הנראים מכוונים לעניין ביקור המלאכים , טומנים בתוכם אירוע נוסף, כבר מראשיתם שיש לתת עליו את הדעת. שהרי שלושת המילים הפותחות את פרשתנו "וירא אליו ה'" יוצרים קושי במדרש, על שום שלא נאמר מה היה במראה זה, מה נאמר בהתגלות זו של הקב"ה אל אברהם. הרמב"ם והרשב"ם ראו בפסוק זה פתיחה להופעתם של המלאכים ולעומתם רש"י ורמב"ן מצאו שזו התגלות נפרדת מזו של שלוש המלאכים, התגלות המציינת שלב חדש בזיקת אלוהים אל אברהם, זאת אחר שסיים למול עצמו ונתעלה לדרגה גבוהה יותר.
הרב יהודה ברנדס, בספרו 'תורת אמך' מציין, כי המפרשים דנו בשאלה פרשנית נוספת העולה מן הפסוקים, והיא כרוכה בקודמתה, "כלפי מי כונתה קריאתו של אברהם אבינו" 'אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך'". רש"י מציע שתי תשובות לשאלה זו, האחת 'אדוני' היא לשון חול, פנייה אל הגדול מבין שלושת האנשים שראה אברהם באוהלו. השנייה, לשון קודש, שם ה' שאליו פנה אברהם בבקשו את הקב"ה שלא יעבור מעל פניו בשעה שהוא משרת את האנשים שניצבו באוהלו. אפשרות פרשנית זו היא מופלאה ומפעימה – אברהם נפנה אל המלאכים בה בשעה שהוא מבקש מהקב"ה להמתין מעט עד שיוכל להתפנות אליו, בתוך מראה ההתגלות שקדם לבואם של שלוש האנשים. ונזכיר, רק כדי שהדברים יקבלו עוד תוקף משנה, כאילו אינם כבר כאלו.. אותם השלושה נוכרים היו, וודאי עובדי עבודה זרה שאם לא כך, לא היה מבקש אותם לרחוץ רגליהם טרם כניסתם אל מקום מושבו, כפי שמלמדנו המדרש בבראשית רבה נ': .. "אַבְרָהָם מַקְדִּים רְחִיצָה לְלִינָה וְלוֹט מַקְדִּים לִינָה לִרְחִיצָה, אֶלָּא אַבְרָהָם מַקְפִּיד עַל טִנּוֹפֶת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לְפִיכָךְ הִקְדִּים רְחִיצָה, וְלוֹט אֵינוֹ מַקְפִּיד עַל טִנֹּפֶת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים".
ברנדס, כשהוא מבקש לבחון עניין זה של 'השהיית' אלוהים מפני הכנסת האורחים של אברהם, מעיר, כי לא רק מתח מוכר יש לפנינו בין הקפדה על 'יראת המקום מול יראת האדם' אלא שיש כאן עניין נוסף. "בלכת המלאכים מעם אברהם, נאמר: "ויפנו משם האנשים וילכו סדמה, ואברהם עודנו עומד לפני ה'". מעמד השראת השכינה לא הסתיים כאשר פנה אברהם לטפל באורחיו אלא שהיה הקב"ה עם אברהם בכל אותה שעה ובכל זמן. אברהם, המתהלך לפני ה' תמים, איננו מסיר מעצמו, ולו לרגע אחד, את נוכחות האלוהים. כל מעשיו, גם הקטנים ביותר, מתקיימים במציאות שיש בה השראה אלוהית, אשר על כן הוא תמיד עומד לפני ה'.
כנגד אוזלת הדם שחוויתי הבוקר אשתף ברוממות הרוח שזכיתי לה השבוע, עת זכיתי להיחשף למכתבה של מנהלת החשבונות מקיבוץ ניר עוז, איילת גוברמן. אשה גדולה זו פונה במכתבה אל הספקים השונים שקיבוץ ניר עוז חייב להסדיר חובתו כלפיהם. בעדינות שאין שנייה לה היא מתארת את שעבר על הקבוצה ומפאת שכל רשת התקשרות התנתקה היא מבקשת מהם לשלוח לה שוב, בצורה מסודרת, את דרישות התשלום שטרם נפדו. אינני יודעת מה טיב מערכות היחסים והזיקות של מנהלת חשבונות ניר עוז עם הקב"ה וייתכן שדבר אין לה אתו או שאהבה גדולה רקומה ביניהם. אך קשה לי שלא לראוות נוכחות אלוהית , ביטוי עמוק וזך לטוב המוחלט שבנפש האדם במעשיה, בבקשתה. גילוי פנים אלוהי בפרטים הקטנים של מכתב זה, שכולו עוסק בענייני חול כלכליים וכולו תורה מקודשת של צאצאי אברהם העומדים איתן ומבקשים לקיים חברה של צדק ואמת בתוך אימת המוות הרובצת. בארבע שבועות אחרונים אלו ראינו חברה מופתית המתמסרת לליווי המת, לביקור חולים ולצדקה. הינו עדים, לצד קולות המלחמה, להבאת שלום ולחיבורים, שלא בקשת הנקמה מחברת אותם, אלא גילוי מחודש של אהבת עם. חיילים צעירים, שהיו ואינם עוד, השאירו רסיסי טוהר בדבריהם, נתיב חיים לאורם ימשיכו ללכת משפחותים. כל אלו הם הרבה מן האור שדוחה הרבה מהחושך שחווינו. לאורו של מכתב זה יש לקיים את החברה שתצמח פה, והיא תצמח. יש להתחלחל ולמחות זכר הרוע, זכר החמס, לזכור ולא לשכוח ולאמץ אל הלב את תום היושרה והחסד.
בשפה הדתית קוראים לזה: "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותייך".
