דבר תורה

גלביות / שי דותן מָה שֶׁמַּזְכִּיר לִי פִּתְאוֹם בְּלֵיל שַׁבָּת אֶחָד הֵמִיר אָבִי אֶת גּוּפִיַּת הַסַּבָּא וּמִכְנְסֵי הַסְּפּוֹרְט הַקְּצָרִים בְּגָלָבִּיָּה לְבָנָה רְקוּמָה זָהָב שֶׁקָּנָה לוֹ

משתפת אתכם בלימוד שהכיתות השונות פגשו בזמנים שונים: בשכבות התיכון (ט'-י"ב) היה זה הנושא של שבת הסמינר בעפרה שהיינו בה לפני כמה שבועות ובכיתות ז'-ח'

כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם ממך עד אלי / חנן בן ארי אני צב ללא בית / הסרת מעלי קורת גג דג ללא

הבגד- עושה את האדם. בתמונה: אפוד התפילות של אנדי ארנוביץ' (2009)- קראו על היצירה הזו שהוא מדפי גניזה ירושלמים. גלות- בלפור חקק סָבִי הָיוּ לו בִּגְדֵי כְּהֻנָּה

רַחֲמָנָא לִבָּא בָּעֵי סיסטרהוד/ אבישג עמית שפירא נִהְיֶה חֹבְרֹת אִשָּׁה אֵל־ֲאֲחֹתָהּ לֹא נִתֵּן לִקְרָסִים לִקְרֹעַ. לֹא נִתֵּן לְקָרִסִים לִתְפֹּר. מְשֻׁלָּבֹת אִשָּׁה אֶל־ֲאֲחֹתָהּ אֲנַחְנוּ וָהָיהּ הָאֹהֶל

אגרת פרשת משפטים תשפ"ד התמונה: שולחן הסדר מתוך הגדת סרייבו (המאה ה14) שימו לב לנערה כהת העור היושבת בפינה השמאלית הקדמית- מי היא? סילחו לי

כולם כבר הלכו אל ההר ומחכים שֵׁם מפורש/ חוה פנחס כהן כֻּלָּם כְּבָר הָלְכוּ אֶל הָהָר וּמְחַכִּים מְחַכִּים לִרְאוֹת בְּשֶׁקֶט רַב מְחַכִּים שֶׁלֹּא כְּמִנְהָגָם גַּם

בתמונה: שירת מרים מתוך הגדת הזהב (ברצלונה, המאה ה14) הביאו אליי/טלי וייס הָבִיאוּ אֵלַי אֲנָשִׁים שֶׁקּוֹטְפִים כּוֹכָבִים, שֶׁמְּעִיזִים לָשִׁיר סוֹלוֹ, שֶׁלֹּא מְפַחֲדִים לְהִכָּשֵׁל. הָבִיאוּ אֵלַי

כמו במכת חושך / ליטל מרום כּמוֹ בַמַכּת חֹשֶׁך במצַרִים בַבת אַחת אֵפָלֻה מחֶלֶטת אפשָָׁר הָיַה מָּמשׁ לַמשֵּׁשׁ חֹשֶׁך לְראוֹת חֹשֶׁך לַגַעַת בחֹשֶׁך לָהִרַיח חֹשֶׁך

קהילה יקרה, אחרי מעמד הסנה, אחרי שמשה עושה כל שביכולתו כדי לא לקחת על עצמו את השליחות של הקב"ה, אחרי שנסתתמו טענותיו של משה והוא

מדבר/ יהודה גזבר וְתִינוֹק כְּמוֹ מֹשֶׁה, שׁוֹכֵב בְּתוֹךְ תֵּבָה, הוּא מִתְנַדְנֵד עַל הַנָּהָר, מַרְגִּישׁ אֵיךְ הַשְּׂמִיכָה הוֹפֶכֶת רְטֻבָּה, אֵיךְ מַיִם רַבִּים מְכַבִּים אֶת הָאַהֲבָה. אָדָם

(התמונה מתוך סידור משנת 1738) קהילה יקרה, מבקשת לשתף אתכם בפרויקט של מנח"י במסגרתו מנהל/ת מהחמ"ד ומנהל/ת מהממלכתי כותבים יחד דרשה ובה קריאה חינוכית שלהם

איפה/ דן פגיס הִתְחַבֵּאתִי בַּחֶדֶר, אֲבָל שָׁכַחְתִּי אֵיפֹה. בָּאֲרוֹן אֵינֶנִּי. וְלֹא מֵאֲחוֹרֵי הַוִּילוֹן. גַּם לֹא בַּמִּבְצָר הַגָּדוֹל בֵּין רַגְלֵי הַשֻּׁלְחָן. הָרְאִי רֵיק מִמֶּנִּי. לְרֶגַע נִדְמֶה

שבחי מעוז/ נעמי שמר מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי לְךָ נָאֶה לְשֶׁבַח הַרְחֵק-הַרְחֵק לְיַד בֵּיתִי הַפַּרְדֵּסִים נָתְנוּ רֵיחַ אָבוֹא בְּמִנְהָרוֹת וּבַמְּצָדוֹת וּבַמְּעָרוֹת וּבְנִקְרוֹת-צוּרִים וּבִמְחִלּוֹת-עָפָר אֵי שָׁם בְּלֵב

בהילוך מהיר אנחנו עוברות את סיפורי האבות והאמהות והנה כבר הגענו ליעקב, ללאה ולרחל. אני ברשותכן מדלגת על ה"ויצא" של יעקב מבאר שבע לחרן ועל

יִצְחָק / יעקב שטיינברג מֵאָבִיו שׁוֹנֶה מְאוֹד: לֹא רָם עַד אַחֲרִית יָמִים, לֹא תׇאֳמֵי הַגְּבוּרוֹת: הִילָּחֵם וְהִשְׁתָּאוּת- רַק אִישׁ עַל פִּי בֵּאֲרוּ, רַק דּוֹלֵה חַיִּים

במותם ציוו לנו את החיים לא מעט שאלות קיומיות חולפות במוחי בחודש האחרון: איך חיים אחרי השבת השחורה ההיא? מה נשאר אותו הדבר ומה השתנה?

"אל נא תעבור מעל עבדיך" בחודש האחרון אני מקפידה למעט להביט, לשמוע ולשוב אל שהיה בקיבוצי עוטף עזה. יכולת קיבולת חדרי הלב שלי קטנטנה, שברירית

הַשְׁכֵּם הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר יָצָאנוּ לְדַרְכֵּנוּ יָצָאנוּ לְדַרְכֵּנוּ שְׁקֵטִים וְנִדְהָמִים. עִקְּבוֹת הַסְּעָרָה הָיוּ בְּכָל מָקוֹם כְּמוֹ צְלָלִים גְּדוֹלִים, כְּמוֹ עֵדִים אִלְּמִים. הַשְׁכֵּם הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר יָצָאנוּ לְדַרְכֵּנוּ

תפילה\ אברהם חלפי אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מִילִּים מֵהֶן נוֹלֶדֶת תְּפִילָּה. כָּל הַמִּילִּים אָבְדוּ בְּקוֹלִי וְהָיוּ כְּאִלְּמוֹת אֲפֵלָה. אַךְ עֲדַיִן רוֹאוֹת עֵינַי זוֹהַר עֵינָיו שֶל יֶלֶד. וְעוֹד

התפילה שמצליחה להטות את הכף "בסוף כל יום כיפור בתפילת נעילה, שתי דלתות שער גדולות תלויות בכחול השמיים, הולכות ונסגרות לאט. ובחריץ הקטן שבין דלתות